"הדרן" מיוחד במינו מהרבי מליובוויטש- על מסכת יבמות ושאר מסכתות בני"ך, ברכות נזיר יבמות כריתות, שכולן מסתיימות במילים "מרבים שלום בעולם"

תגיות:הדרניםגמראבניכ />מסופר, שפעם בשבת בבוקר בדרכו לביהכנ"ס פגש יהודי שיושב לו על ספסל, הזמין אותו לביהכנ"ס והלה לא רצה. שאל אותו רבי שלמה: האם אינך יודע את התפילות? – ענה היהודי: אני הייתי חזן לפני המלחמה. אמר לו הרבי: בוא איתי ותהיה חזן אצלינו! הסכים היהודי והגיע.
בשבת הבאה, פגש אותו האדמו"ר בגינה כשהוא מעשן סיגריה. אמר לו "בוא ר' יהודי, מחכים לחזנות שלך", והיהודי הגיע וניגש חזן.
לאחר מכן, ניגש הגבאי לאדמו"ר ואמר: "רבי, איך יתכן שהחזן של הרבי יהיה מחלל שבת בפרהסיא? הרי הוא עישן סיגריה לפני התפילה!"
נענה הרבי ואמר: "זה לא הוא שעישן, זה היטלר שעישן!" [כלומר, היהודי לא אשם, כל מה שקורה איתו – היטלר ימ"ש עשה!]

הדרן על מסכת בני"ך – קצר
מדוע דווקא מסכתות אלה מסיימים ב"מרבים שלום בעולם"

א. בש"ס ישנם ארבע מסכתות – ברכות יבמות נזיר כריתות – שסיומם הוא:
"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעי' נד, יג) "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" [וברוב המסכתות מסיים:] אל תקרי בניך אלא בוניך".
מסביר המהרש"א (בחידושי אגדות סוף יבמות), שהטעם שדווקא ארבע מסכתות אלה מסיימות במאמר זה, הוא בגלל הקשר שיש בהם לעניין השלום, כדלקמן:
מסכת ברכות – כי את כל הברכות והתפילות תקנו חכמים כדי להרבות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומסיימים "אל תקרי בניך אלא בוניך" – כי התפילות והברכות הם קיום (בנין) העולם במקום הקרבנות.
מסכת יבמות – כי יש במסכת הזו דברים תמוהים לכאורה, כאילו עוקרים דבר מן התורה, ובפרט בסוף המסכת שמתירים אשה על פי בת קול או על פי עד אחד, שהרי מן התורה צריך עדים ודרישה וחקירה – לכן מסיימת הגמרא "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ללמדנו שזו לא ח"ו עקירת דברים מה"ת, אלא אדרבה, הכל הוא כדי להרבות שלום בעולם.
מסכת נזיר – כי סיומה על שמואל ושמשון שהיו נזירים מבטן ואח"כ נעשו לשופטים ונביאים – ובקשר לזה מסיים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", שתפקידם של שופטי ישראל לעשות שלום, וממשיך בפסוק "וכל בניך גו'", לרמוז שעוד בהיותם ילדים קטנים כבר היו לימודי ה', כי הוכשרו לכך מן הבטן, ועי"ז נהיה "ורב שלום בניך" ע"י שעשו משפט צדק בישראל.
[מסכת כריתות – לא נמצא ביאור במהרש"א שלפנינו ]

ב. ה"ערוך לנר" (בסיום מסכתינו) מביא את דברי המהרש"א, ומוסיף הטעמה לדבריו: שהרי בסיום הפסוק "ורב שלום בניך" תיבת "בניך" היא מיותרת, כי היה לו לומר "וכל בניך לימודי ה' ורב שלומם", ולכן למדו מסדרי הגמרא רמז מכך ש"בניך" הוא ראשי-תיבות של ארבע המסכתות הקשורים לשלום, והם ברכות נזירות יבמות כריתות.
וממשיך: שארבעת המסכתות מדברות על ארבעה סוגים של שלום: א) בין הקב"ה לאדם, ב) בין אדם לחברו, ג) בין איש לאשתו ד) ובין הגוף לנשמה:
א) מסכת ברכות – מדברת על דיני ק"ש תפילה וברכות, שעניינם אחדות האדם עם בוראו בכל ענייני חייו – הוא שלום בין הקב"ה לאדם.
ב) מסכת יבמות – כוונת הייבום הוא להקים לאחיו שם בישראל, שלכן זה נקרא חסד עם החיים ועם המתים – וזהו שלום בין אדם לחברו.
ג) מסכת נזיר – הרי אמרו רז"ל (נזיר ב, א ועוד) "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", נמצא שנזירות מונעת עבירה הגורמת לפירוד וגירושין ר"ל – וזהו שלום בין איש לאשתו.
ד) מסכת כריתות – לגבי כרת נאמר (אמור כב, ג) "ונכרתה הנפש ההיא מלפני", כלומר, שכאשר אדם עובר על איסור כריתות ח"ו – נכרתת הנשמה מן הגוף בעוה"ז, וגם בעוה"ב נכרתת הנפש מהרוח והנשמה שבג"ע – ולכן מסכת זו היא לעשות שלום בין גוף ונשמה.

ג. והנה, בטעמו של ה"ערוך לנר" שאינו מסתפק בביאורו של המהרש"א (וכותב עליו "נדחק המהרש"א לפרש כו'") יש לומר בפשטות:
כי לפי ביאור המהרש"א יוצא שהקשר לעניין השלום הוא בכל מסכת בעניין פרטי שקשור לשלום, ואין לו קשר למסכתות האחרות. ולכן מוסיף הערוך לנר לבאר את השלום של ארבע המסכתות כעניין כללי וחטיבה אחת – כפי שמקדים הערוך לנר, שהם מרומזים בתיבה אחת "בניך" – כי מדובר כאן על ארבעה סוגים של שלום שמקבילות לארבעת המסכתות.

[המשך בעומק יותר – ב"הדרן" הארוך בסמוך]

מבוסס על: שיחות יו"ד שבט (והתוועדויות שלאח"ז) תש"מ. נד' בספר השיחות ה'תנש"א ח"ב עמ' 835 ואילך.